מצע בחירות - חיים יצחקי
12/09/2024
אני חיים, בן 55, בן זוג לענת, אב להגר. לאחר שסיימתי את השירות הצבאי התחלתי את לימודי באוניברסיטה העברית בירושלים, שם קיבלתי תואר ראשון בפילוסופיה ובמדע המדינה. בהמשך למדתי לתואר שני בתיאוריה פוליטית באוניברסיטת Notre Dame שבארצות הברית ומשם המשכתי לכתיבת דוקטורט באוניברסיטת McGill במונטריאול שבקנדה.
כשחזרתי לארץ ועוד בטרם הספקתי לעמוד בכל דרישות הדוקטורט, התחלתי בלימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב ובהמשך התמחיתי אצל עו"ד אביגדור פלדמן. לאחר ההסמכה עבדתי במשך כמה שנים כעורך דין שכיר במשרדו של עו"ד פלדמן ובהמשך הקמתי משרד עורכי דין עצמאי (תוך שלצערי זנחתי את עיסוקי האקדמיים). כיום אני משמש כשותף במשרד עורכי דין "יצחקי – דותן".
מזה כעשור, החל משנת 2014, אני מייעץ להנהלת הקבוצה והעמותה בעניינים משפטיים ומייצג את הקבוצה והעמותה בהליכים משפטיים שונים בבתי המשפט, בהליכי בוררות, ובאיגוד הכדורסל (כל זאת בהתנדבות כמובן). החשיפה היומיומית לסוגיות המשפטיות והאחרות המתעוררות במועדון תרמה בשנת 2016 לגיבוש החלטתי להתמודד בבחירות ומאז, בשמונה השנים האחרונות, אני חבר בוועד המנהל.
כשהודעתי על מועמדותי בבחירות 2016 הצהרתי כי אין לי כוונה לחולל מהפכה במבנה העמותה וכי מטרתי תהיה, בראש ובראשונה, לתרום מנסיוני ומכישורי על מנת לחזקה ובאמצעותה לחזק הן את הקבוצה והן את הקהילה. חשבתי כי המהפכה התרחשה כשהפועל תל אביב קמה לתחייה. העליה לליגת העל, האולם החדש, ההתחברות המחודשת לקהילה הקיימת והתרחבות הקהילה, כל אלו היו צעדים שלאחר המהפכה, צעדים שיש להעמיקם בדרך למימוש המטרה שהיתה ועודנה, לתפיסתי, ביסוס קבוצת כדורסל הישגית, שמתחרה מדי שנה על תארים בכדורסל הישראלי וגם זוכה בהם, תוך שמירה על יסודות הנטועים עמוק בקהילה ובאוהדיה שהם שורש קיומה.
בשמונה השנים בהן אני משמש כחבר בוועד המנהל גיליתי כי התפקיד דורש מחוייבות יום יומית עד כי לא פעם העשייה במועדון משתלטת כליל על שיגרת היום יום. בוקר אחד אתה מתעורר ומגלה כי מכבי החליטו, באופן חד צדדי, שלא להעביר כרטיסים לסדרת הגמר, והנה אתה מוצא את עצמך, במשך ימים שלמים, מבטל את כל מה שתכננת ורץ לבתי דין, בתי משפט, ישיבות, פגישות בתחנות משטרה, דיונים בוועדות כנסת, עד שלבסוף מגיעים הכרטיסים. ערב אחר, אתה בבית עם המשפחה כשהטלפון מצלצל ועל הקו רופא הקבוצה שמספר לך שבדיקת הסמים של אקסוויר מנפורד נמצאה חיובית. ושוב, בתי דין, בתי משפט, פגישות וישיבות, עד שמנפורד עולה על המטוס לוילנה עם אישור לשחק. אלו הן רק שתי דוגמאות מתוך מאות משימות בהן אנו עוסקים יום ביומו.
שמונה השנים הללו היו מרתקות, קשות ומאתגרות. בחלק מהאתגרים עמדנו בהצלחה, לעיתים אף בהצלחה רבה. בחלקם האחר מן הסתם טעינו והצלחנו פחות.
הפועל תל אביב במגמת התפתחות והתקדמות כל שנה וכל עונה. המגמה קיבלה תאוצה בשלוש השנים האחרונות. העליה לגמר הגביע ולגמר פלייאוף הליגה עונה אחרי עונה, תוך התמודדות עם קשיים כדוגמת הקורונה מחד והמלחמה מאידך. בין לבין באו כמה החלטות גדולות כדוגמת ההחלטה להירשם ליורוקאפ, ההחלטה על מעבר לחמישה זרים רשומים, ומעל לכל, ההחלטה על מכירת מניות השליטה בקבוצה הבוגרת לעופר ינאי.
אף אחת מן ההחלטות הללו לא נולדה מהאוויר. מזה שנים שרמי כהן אומר לי "מתישהו נצטרך לקיים את השיחה". הביטוי "השיחה" היה קוד להבנה כי הקבוצה שנולדה מחורבן אוסישקין, הגיעה לשלב שבו היא יציבה וחזקה מספיק על מנת לחפש גב כלכלי איתן בדמות בעלים שיקדם את הקבוצה למקום לו היא ראויה.
השיחה התקיימה לבסוף. חברי העמותה הצביעו ועסקת המכירה לעופר ינאי הושלמה, ורגע אחרי שיצאנו לדרך הגיע חצי גמר גביע ווינר בדרייב אין וכל אותם האירועים שקדמו לביטולו. אני לא נוהג להפסיד משחק של הפועל תל אביב, בכדורסל או בכדורגל, ובכל זאת, דווקא חצי גמר גביע וינר תפס אותי בחופשה משפחתית בסלובניה. וכך, כשאנחנו במסעדה על פסגת ההר בלובליאנה מצלצל הטלפון ועל הקו מפקד תחנת צפון תל אביב, ובזמן שאני מדבר איתו מתחילות להופיע על הקו עוד ועוד שיחות ממתינות, ושוב נשאבים לאירוע. הפועל, כפי שכולנו זוכרים, לא עלתה לשחק ואני רק מקווה שענת זכרה לשלם את החשבון במסעדה.
ואז, יומיים אחרי תחילת העונה האירופית ומשחק הבית הנפלא נגד לובליאנה, פורצת המלחמה הארורה ובמקום במגרשים ובאולמות, קהילת אוהדי הפועל תל אביב - אותה קהילה עצומה ומרגשת -, נפגשת מדי יום בבתי העלמין בכל רחבי הארץ. עוד לוויה ועוד לוויה.
הכדורסל המקומי עוצר, אבל הקבוצה ממשיכה לשחק ביורוקאפ. וכך אנחנו מוצאים את עצמנו מנסים לתאם כניסת קהל במגרשים בכל רחבי אירופה, לדאוג שלא יהיה אחד או אחת שהצליחו להגיע לראות את הפועל ויאלצו להישאר בחוץ. לשיאם מגיעים הדברים במשלחת הקטנה של אוהדים מקרב מפוני העוטף והמשפחות השכולות שהגיעה למשחק בפאריס והמשלחת הגדולה והמופלאה של אנשי העוטף ובני משפחות הנופלים והחטופים שהגיעה לבלגרד, אירוע שלא היה מתרחש ללא החזון וההשקעה של עופר.
בהפועל תל אביב אין רגע של שקט והנה, הסוגיה שעומדת עכשיו על הפרק הינה שאלת המעבר לאולם גדול. הפועל אוסישקין קמה על חורבות הקבוצה הישנה והאולם הישן, קיבלה את השם הפועל תל אביב, הדרייב אין נבנה, והפך למבצר, דרבי אנחנו כבר מנצחים כמעט מדי עונה, לפעמים ארבעה באותה עונה. הפועל תל אביב הנוכחית מתאכזבת עד עמקי נשמתה מהפסד ברבע גמר היורוקאפ, או בדקה האחרונה של גמר פלייאוף, תומר גינת מעדיף את הפועל על מכבי, עופר ינאי מגיע ואיתו השמות הגדולים, והביקוש לכרטיסים עולה ועולה.
אז מה עושים? שני כללים שמנחים אותי לאורך שנות חברותי בוועד המנהל. הראשון – תמיד לזכור שאת ההחלטות הגדולות מקבלת הקהילה, כי מעל לכל, אנחנו קהילה (ואת התזכורת שכל כך לא נזקקנו לה קיבלנו בבתי העלמין בשבועות הראשונים של המלחמה הארורה). השני – כפי שמזכיר לי רמי כשאני לא מפסיק לדבר - בעיות פותרים במעשים, לא בדיבורים.
בימים אלו אנו עוסקים, לצד חברים וחברות בקהילה ולצד עופר, בנסיון למצוא פתרונות, חלקם מוכרים לכולם, אחרים פחות. אני סומך על החברים שהביאו אותנו למקום שבו אנחנו נמצאים, שביחד נדע למצוא את הפתרון הטוב ביותר. כל שאני יכול להבטיח הוא שאת חלקי, משפטי או אחר, אעשה כמיטב יכולתי .
ולבסוף, אחת השאלות הגדולות הינה תפקיד העמותה בעידן שלאחר הצטרפות עופר ינאי למועדון. אני נמנה על אלו שחושבים שתפקיד העמותה גדול יותר משהיה לפני שנים אחדות. אם בתחילת הדרך היה לעמותה תפקיד אדיר בבניין הקהילה הרי שבמהלך השנים הדגש הוסט והושם על ניהול הקבוצה הבוגרת. עכשיו, כשלקבוצה הבוגרת גב כלכלי איתן, עולה מחדש חשיבות העמותה כגוף המאגד את קהילת אוהדי הפועל תל אביב, כגוף המחזיק את מחלקת הנוער, את מחלקת הנשים המתפתחת (שם שיחקה גם הבת שלי עד שהבנו שהפרידה טובה הן להתפתחות הקבוצה והן להתפתחות הילדה) ואת הקבוצה השניה, "הפועל אורי".
יתירה מכך, מתוקף היות העמותה בעלת 19% בחברה המחזיקה בקבוצה הבוגרת, חלקנו התאגידי, כפי שאני רואה אותו, הינו לפקח על הקשר בין החברה לקבוצה ולקהילה באמצעות הוועד המנהל ובאמצעות נציגו בדירקטוריון החברה.
ואסיים באותן מילים בהן אני מסיים מדי שנתיים בעשור האחרון, העליה במספר חברי העמותה אינה יכולה להיתפס כמספקת כשלעצמה וטענותיהם של אלו האומרים כי המועדון צריך להשקיע יותר בקשר עם הקהילה, אינן טענות ריקות. כל מי אשר יבחר לוועד המנהל צריך לזכור כי מעל לכל, תפקידו לייצג את קהילת אוהדי הפועל תל אביב ולדאוג להיות קול לקהילה זו, על כל גווניה. כולנו אוהדי הפועל תל אביב.
אני מאחל הצלחה לכלל המועמדים, כולנו חברי קהילת אוהדי הפועל תל אביב, כולנו חברים וכל מי מאיתנו שיבחר יעשה כל שביכולתו ובכישוריו על מנת לקדם את הפועל תל אביב. מובן שאם אבחר פעם נוספת, אשמח להמשיך ולקחת חלק בעשייה המשפטית והניהולית הקשורה במועדון ובעמותה.
כי אין עוד אחרת...
כשחזרתי לארץ ועוד בטרם הספקתי לעמוד בכל דרישות הדוקטורט, התחלתי בלימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב ובהמשך התמחיתי אצל עו"ד אביגדור פלדמן. לאחר ההסמכה עבדתי במשך כמה שנים כעורך דין שכיר במשרדו של עו"ד פלדמן ובהמשך הקמתי משרד עורכי דין עצמאי (תוך שלצערי זנחתי את עיסוקי האקדמיים). כיום אני משמש כשותף במשרד עורכי דין "יצחקי – דותן".
מזה כעשור, החל משנת 2014, אני מייעץ להנהלת הקבוצה והעמותה בעניינים משפטיים ומייצג את הקבוצה והעמותה בהליכים משפטיים שונים בבתי המשפט, בהליכי בוררות, ובאיגוד הכדורסל (כל זאת בהתנדבות כמובן). החשיפה היומיומית לסוגיות המשפטיות והאחרות המתעוררות במועדון תרמה בשנת 2016 לגיבוש החלטתי להתמודד בבחירות ומאז, בשמונה השנים האחרונות, אני חבר בוועד המנהל.
כשהודעתי על מועמדותי בבחירות 2016 הצהרתי כי אין לי כוונה לחולל מהפכה במבנה העמותה וכי מטרתי תהיה, בראש ובראשונה, לתרום מנסיוני ומכישורי על מנת לחזקה ובאמצעותה לחזק הן את הקבוצה והן את הקהילה. חשבתי כי המהפכה התרחשה כשהפועל תל אביב קמה לתחייה. העליה לליגת העל, האולם החדש, ההתחברות המחודשת לקהילה הקיימת והתרחבות הקהילה, כל אלו היו צעדים שלאחר המהפכה, צעדים שיש להעמיקם בדרך למימוש המטרה שהיתה ועודנה, לתפיסתי, ביסוס קבוצת כדורסל הישגית, שמתחרה מדי שנה על תארים בכדורסל הישראלי וגם זוכה בהם, תוך שמירה על יסודות הנטועים עמוק בקהילה ובאוהדיה שהם שורש קיומה.
בשמונה השנים בהן אני משמש כחבר בוועד המנהל גיליתי כי התפקיד דורש מחוייבות יום יומית עד כי לא פעם העשייה במועדון משתלטת כליל על שיגרת היום יום. בוקר אחד אתה מתעורר ומגלה כי מכבי החליטו, באופן חד צדדי, שלא להעביר כרטיסים לסדרת הגמר, והנה אתה מוצא את עצמך, במשך ימים שלמים, מבטל את כל מה שתכננת ורץ לבתי דין, בתי משפט, ישיבות, פגישות בתחנות משטרה, דיונים בוועדות כנסת, עד שלבסוף מגיעים הכרטיסים. ערב אחר, אתה בבית עם המשפחה כשהטלפון מצלצל ועל הקו רופא הקבוצה שמספר לך שבדיקת הסמים של אקסוויר מנפורד נמצאה חיובית. ושוב, בתי דין, בתי משפט, פגישות וישיבות, עד שמנפורד עולה על המטוס לוילנה עם אישור לשחק. אלו הן רק שתי דוגמאות מתוך מאות משימות בהן אנו עוסקים יום ביומו.
שמונה השנים הללו היו מרתקות, קשות ומאתגרות. בחלק מהאתגרים עמדנו בהצלחה, לעיתים אף בהצלחה רבה. בחלקם האחר מן הסתם טעינו והצלחנו פחות.
הפועל תל אביב במגמת התפתחות והתקדמות כל שנה וכל עונה. המגמה קיבלה תאוצה בשלוש השנים האחרונות. העליה לגמר הגביע ולגמר פלייאוף הליגה עונה אחרי עונה, תוך התמודדות עם קשיים כדוגמת הקורונה מחד והמלחמה מאידך. בין לבין באו כמה החלטות גדולות כדוגמת ההחלטה להירשם ליורוקאפ, ההחלטה על מעבר לחמישה זרים רשומים, ומעל לכל, ההחלטה על מכירת מניות השליטה בקבוצה הבוגרת לעופר ינאי.
אף אחת מן ההחלטות הללו לא נולדה מהאוויר. מזה שנים שרמי כהן אומר לי "מתישהו נצטרך לקיים את השיחה". הביטוי "השיחה" היה קוד להבנה כי הקבוצה שנולדה מחורבן אוסישקין, הגיעה לשלב שבו היא יציבה וחזקה מספיק על מנת לחפש גב כלכלי איתן בדמות בעלים שיקדם את הקבוצה למקום לו היא ראויה.
השיחה התקיימה לבסוף. חברי העמותה הצביעו ועסקת המכירה לעופר ינאי הושלמה, ורגע אחרי שיצאנו לדרך הגיע חצי גמר גביע ווינר בדרייב אין וכל אותם האירועים שקדמו לביטולו. אני לא נוהג להפסיד משחק של הפועל תל אביב, בכדורסל או בכדורגל, ובכל זאת, דווקא חצי גמר גביע וינר תפס אותי בחופשה משפחתית בסלובניה. וכך, כשאנחנו במסעדה על פסגת ההר בלובליאנה מצלצל הטלפון ועל הקו מפקד תחנת צפון תל אביב, ובזמן שאני מדבר איתו מתחילות להופיע על הקו עוד ועוד שיחות ממתינות, ושוב נשאבים לאירוע. הפועל, כפי שכולנו זוכרים, לא עלתה לשחק ואני רק מקווה שענת זכרה לשלם את החשבון במסעדה.
ואז, יומיים אחרי תחילת העונה האירופית ומשחק הבית הנפלא נגד לובליאנה, פורצת המלחמה הארורה ובמקום במגרשים ובאולמות, קהילת אוהדי הפועל תל אביב - אותה קהילה עצומה ומרגשת -, נפגשת מדי יום בבתי העלמין בכל רחבי הארץ. עוד לוויה ועוד לוויה.
הכדורסל המקומי עוצר, אבל הקבוצה ממשיכה לשחק ביורוקאפ. וכך אנחנו מוצאים את עצמנו מנסים לתאם כניסת קהל במגרשים בכל רחבי אירופה, לדאוג שלא יהיה אחד או אחת שהצליחו להגיע לראות את הפועל ויאלצו להישאר בחוץ. לשיאם מגיעים הדברים במשלחת הקטנה של אוהדים מקרב מפוני העוטף והמשפחות השכולות שהגיעה למשחק בפאריס והמשלחת הגדולה והמופלאה של אנשי העוטף ובני משפחות הנופלים והחטופים שהגיעה לבלגרד, אירוע שלא היה מתרחש ללא החזון וההשקעה של עופר.
בהפועל תל אביב אין רגע של שקט והנה, הסוגיה שעומדת עכשיו על הפרק הינה שאלת המעבר לאולם גדול. הפועל אוסישקין קמה על חורבות הקבוצה הישנה והאולם הישן, קיבלה את השם הפועל תל אביב, הדרייב אין נבנה, והפך למבצר, דרבי אנחנו כבר מנצחים כמעט מדי עונה, לפעמים ארבעה באותה עונה. הפועל תל אביב הנוכחית מתאכזבת עד עמקי נשמתה מהפסד ברבע גמר היורוקאפ, או בדקה האחרונה של גמר פלייאוף, תומר גינת מעדיף את הפועל על מכבי, עופר ינאי מגיע ואיתו השמות הגדולים, והביקוש לכרטיסים עולה ועולה.
אז מה עושים? שני כללים שמנחים אותי לאורך שנות חברותי בוועד המנהל. הראשון – תמיד לזכור שאת ההחלטות הגדולות מקבלת הקהילה, כי מעל לכל, אנחנו קהילה (ואת התזכורת שכל כך לא נזקקנו לה קיבלנו בבתי העלמין בשבועות הראשונים של המלחמה הארורה). השני – כפי שמזכיר לי רמי כשאני לא מפסיק לדבר - בעיות פותרים במעשים, לא בדיבורים.
בימים אלו אנו עוסקים, לצד חברים וחברות בקהילה ולצד עופר, בנסיון למצוא פתרונות, חלקם מוכרים לכולם, אחרים פחות. אני סומך על החברים שהביאו אותנו למקום שבו אנחנו נמצאים, שביחד נדע למצוא את הפתרון הטוב ביותר. כל שאני יכול להבטיח הוא שאת חלקי, משפטי או אחר, אעשה כמיטב יכולתי .
ולבסוף, אחת השאלות הגדולות הינה תפקיד העמותה בעידן שלאחר הצטרפות עופר ינאי למועדון. אני נמנה על אלו שחושבים שתפקיד העמותה גדול יותר משהיה לפני שנים אחדות. אם בתחילת הדרך היה לעמותה תפקיד אדיר בבניין הקהילה הרי שבמהלך השנים הדגש הוסט והושם על ניהול הקבוצה הבוגרת. עכשיו, כשלקבוצה הבוגרת גב כלכלי איתן, עולה מחדש חשיבות העמותה כגוף המאגד את קהילת אוהדי הפועל תל אביב, כגוף המחזיק את מחלקת הנוער, את מחלקת הנשים המתפתחת (שם שיחקה גם הבת שלי עד שהבנו שהפרידה טובה הן להתפתחות הקבוצה והן להתפתחות הילדה) ואת הקבוצה השניה, "הפועל אורי".
יתירה מכך, מתוקף היות העמותה בעלת 19% בחברה המחזיקה בקבוצה הבוגרת, חלקנו התאגידי, כפי שאני רואה אותו, הינו לפקח על הקשר בין החברה לקבוצה ולקהילה באמצעות הוועד המנהל ובאמצעות נציגו בדירקטוריון החברה.
ואסיים באותן מילים בהן אני מסיים מדי שנתיים בעשור האחרון, העליה במספר חברי העמותה אינה יכולה להיתפס כמספקת כשלעצמה וטענותיהם של אלו האומרים כי המועדון צריך להשקיע יותר בקשר עם הקהילה, אינן טענות ריקות. כל מי אשר יבחר לוועד המנהל צריך לזכור כי מעל לכל, תפקידו לייצג את קהילת אוהדי הפועל תל אביב ולדאוג להיות קול לקהילה זו, על כל גווניה. כולנו אוהדי הפועל תל אביב.
אני מאחל הצלחה לכלל המועמדים, כולנו חברי קהילת אוהדי הפועל תל אביב, כולנו חברים וכל מי מאיתנו שיבחר יעשה כל שביכולתו ובכישוריו על מנת לקדם את הפועל תל אביב. מובן שאם אבחר פעם נוספת, אשמח להמשיך ולקחת חלק בעשייה המשפטית והניהולית הקשורה במועדון ובעמותה.
כי אין עוד אחרת...
.jpg)
.jpg)