מעכשיו הכל נחשב / צור שדה

אז ראש השנה יוצא בדיוק לפני המחזור הראשון, ולצד שנה עברית חדשה (תש"ף אגב, למקרה ששאלתם), יש גם הפועל חדשה. הפועל עם תומר קפטן, ועם שוכמן (פיזית) על הפרקט (אני כבר מאוהב, ואתם?), הפועל של לחץ על כל המגרש וזינוקים לכדורים אבודים. הפועל שמילאה באופטימיות מול אשדוד ואז החזירה לקרקע בדרבי. הפועל שאני כל כך מחכה לראות כבר מול חולון בשבת.

אני מאחל לכולנו ליהנות. כי עם כל הכבוד לדיבורי "העונה הסדירה לא מעניינת" ו-"הליגה מתחילה בסיבוב השלישי", כשנוסעים באמצע השבוע לנהריה או מדרימים לאילת ביום של שיטפונות, לאף אחד מאיתנו לא מגיע לראות את הפועל אדישה וחלשה. כי גם אם מדובר על משחק שלא קובע יותר מדי לקבוצה, הוא קובע לכולנו על החיים. 

מאחל לכולנו שהדרייב אין ירגש השנה והטירוף ביציע ידבק מהטירוף של שוכמן על הפרקט. ולהפך.

מאחל לנו להמשיך וליהנות מעוד יורו סטפ של תומר, לחייך את החיוך הספציפי הזה אחרי עוד מהלך מפתיע של ים ובכלל, להחזיר את הכיף לאולמנו הביתי.

הטור הזה נכתב אחרי חזרה מעוד ערב מאכזב בבלומפילד (איזה כיף לכתוב "בלומפילד") ולפני שנכנסנו לריטואל הידוע של שני משחקים בשבוע. כשהבלגן במחלקת הדשא חוגג, מצב הרוח של כולנו תלוי פי אלף במחלקת הפרקט ולכן חשוב שהקבוצה "תנצל את ההזדמנות" ותספק לנו מעט נחת. אני מאמין שקבוצה בה תומר גינת וחואקין שוכמן נותנים את הטון בחדר ההלבשה, יכולה להתחבר ולרוץ טוב יותר מקודמותיה, עכשיו תורה להוכיח.

ולנו האוהדים – מאחל לכולנו עונה של משחקים בשעות הגיוניות, של כרטיסים במחיר שפוי, של יציעים ללא שוטרים וחגיגות מול צהובים ואחרים.

שנה טובה הפועל!